מיכאל
גורבן

בטכניקה קפדנית, מיכאל גורבן יוצר תחושה ריאליסטית המשלבת זיכרונות ילדות ומקומות שנשכחו מהכפר האוקראיני בו חי בעבר. חותם ידו של גורבן מזוהה בבירור על הקנבס; הוא משתמש ומיישם צבע באופן מחושב כדי להנחות את רגישות הצופה. גורבן מצייר בדייקנות הגבוהה ביותר.

האופן שבו הוא רואה ומתבונן מעביר ריאליזם חד ועוצמתי להפליא. ספר זה מציג שלוש סדרות עיקריות עליהן עבד גורבן בין השנים 2002 ל-2008, המהוות המשך לסדרות קודמות שלו בנושאים דומים: חלונות – דרכם נשקפים נופים, כלי נגינה וכיסאות ריקים. נראה כי שלושת הנושאים שזורים זה בזה ברוב הציורים, ומהווים סימן היכר ייחודי בטביעת ידו של האמן.

חללי פנים של חדרים, טבע דומם ונופים הם הנושאים הדומיננטיים ביותר באמנות המערבית מאז המאה ה-16. נושאי הציור מוצגים חזותית בעיקר במרכז התמונה. גורבן אינו מתאר אירועים דרמטיים; הציורים גם אינם טעונים במשמעות לאומית-חברתית-פוליטית-דתית. אלו ציורים מופנמים, לעיתים נטולי תנועה, כמעט ללא דמויות אנושיות או כלי רכב, הנושאים משמעויות רבות עבור רגישויותיו של האמן ותגובותיו לחיים ולמציאות. ניכרים בהם קסם נאיבי, הרמוניה וסנטימנטליות, כאשר תיאורים נרטיביים מסוגננים מתמזגים עם הטבע והמציאות האנושית.

אווירה פואטית אופפת את הציורים, ותחושת שקט ורוגע עוטפת אותם. ציורים אלו רחוקים מלהיות מושגיים, הירואיים או נשגבים; הם מפנים את תשומת הלב אל הפואטי שבחיי היומיום. גורבן מפגין שליטה בקומפוזיציה, ביחסים בין אובייקטים, בקצב ובהרמוניה של הצבעים. הוא מצייר את מציאות הגעגוע השייכת לעולם הרגשי והרוחני, תוך שימת דגש על סכמת צבעים היונקת מהטבע, מהאור ומצבעוניות מחוזות ילדותו. בכל ציור נחשפים יופי וצבעים יוצאי דופן, בהרמוניה נעימה ואינטימית, היוצרת סימפוניה של גוונים המשתנים בהדרגה בשקיעה או בזריחה.